שנת בחירות מוניציפאליות בפתח והחלטתי לסייע לכם, אזרחי מדינת ישראל בכלל ותושבי ירושלים בפרט, לקיים את מצוות הבחירה וההשפעה על גורלנו, כנאמר בפרק י"ד בספר "שקרכלשהו": "וילכו ויבחרו את אשר על ליבם ועל פי מצפונם וימליכו להם מלך אשר הוא הרע במיעוטו". אמן.

אנחנו לא בוחרים. יש לנו בעיה אמיתית בעיר הזו: אנחנו יודעים רק להתלונן עליה (או רק להתפעל ממנה), אבל לא לתפעל אותה. אין קשר בין הרגשות שלנו למציאות הנקרית בדרכנו- בתחבורה, בחינוך, בעסקים או בתרבות. אנחנו נהנים מהשפע שיש לעיר להציע ולרגע לא עוצרים לחשוב: מי אחראי לנו?

חוסמים לנו כבישים בגלל ביקור של נשיא מקדוניה? בדיל ויעבור. יש פסטיבל חוצות היוצר? בדיל ויעבור. הוקם מתחם התחנה? בדיל ויעבור. המסעדה האהובה עלינו נסגרה ועברה לתל אביב? בדיל ויעבור, בדיל ויעבור, בדיל ויעבור. ובכן, רבותיי, דיינו! הגיע הזמן להתחיל להבין מה קורה פה, מה כדאי לשמר, מה טוב לנו ומה כדאי שיחלוף מאיתנו ומהר.

כמה נתונים לסבר את עיניכם ואוזנכם: בשנת 2013 ירושלים מנתה 829,900 תושבים. כ-542,000 היו בעלי זכות הצבעה. 223,719 תושבים יצאו לבחור לראשות ומועצת העיר. כ41% בלבד(!!!). ניר ברקת, ראש העיר, זכה ב53% מהקולות וניצח את מאיר פרוש, אך מפלגתו "ירושלים תצליח" הצליחה להביא רק 4 מנדטים לעומת 8 ליהדות התורה בראשות פרוש. הרכב מועצת העיר, המונה 31 חברים, מכיל לא פחות מ-11(!!!) סיעות שונות. הקואליציה מונה 26 חברי מועצה מ-8 סיעות והאופוזיציה-5 ח"מ מ-3 סיעות (אם לא די במצב המגוחך של ריבוי סיעות ושסעים בעיר ש"חוברה לה יחדיו", אז  סיעת "ירושלים מאוחדת" התפרקה לה יחדיו כשחגית משה נותרה בקואליציה ואריה קניג החליט לשבת באופוזיציה).

אם נשארתם לקרוא אחרי החפירות בפסקה הקודמת אז החלק הבא יעניין אתכם יותר, כי אני מתחילה להוציא עצבים באמת. קודם כל, אני פונה לתושבי העיר: למה אתם כאלה עצלנים (כן, אתם! אני הזזתי את עצמי מהספה כדי לבחור)? איך הגענו למצב שתושבי העיר הזו מפקירים אותה ומתעלמים כליל מגורלה? 59% מכם בכלל לא קמו לבחור. זה נשמע לכם הגיוני? עד כדי כך לא איכפת לכם מעיר הבירה של ישראל? הכל מובן לכם מאליו? פתאום צצה לה רכבת קלה? פתאום נסגרו הקיוסקים במרכז העיר?

ונוסף לכל זה, האם יש סיבה ממשית לקיומן של כל כך הרבה סיעות שמרכיבות את העיר הזו? האם חברי מועצת העיר באמת מציעים מגוון רחב של דעות הדורש לפתוח סיעה בכל מערכת בחירות כזו? אני בטוחה שחלקם (וחלקכם) יענו שכן, ואני אומרת לכם: תבדקו טוב-טוב לפני שאתם בוחרים ותגידו לי האם באמת קיים איזה שוני ענק בבחינת האינטרסים של ירושלים והירושלמים במצע שמציעה כל מפלגה (בעיני, לפחות חצי מהן יכלו להתאחד, אבל מי אני שאקבע?).

איני רוצה שתחשבו שיש לי ביקורת על אי אלה מהמפלגות הקיימות, בטוחה שנבחרינו עושים כמיטב יכולתם להפוך את המקום הזה למקום בטוח כלכלית, חברתי ופיסי, ועם זאת, יש המון בעיות שאנחנו מתעלמים מהן ביום-יום ועלינו להתחיל להתעורר לגביהן ולהתחיל להעלות בהן סימני שאלה. על החשובות שבהן אעיד בעצמי: חוסר יעילות של המבנה הארגוני; בירוקרטיה מיותרת וכמות עובדים בלתי-תיאמן (האם חלקם בכלל יודעים מה תפקידם?).

כיכר ספרא, המשופצת והיפיפייה להפליא, מכילה שני בנייני אבן מרשימים ומעוצבים מבחוץ, אך מבפנים: קטסטרופה. קוביות-קוביות של לשכות, קלסרים על גבי קלסרים וחוסר ארגון וסדר. כנראה ש-7,500(!!!) עובדים (לא כולל עמותות ועובדי קבלן) זה לא מספיק כדי לעשות סדר בבלאגן.

לסיכום, חבריי, לכל אחד ואחת מכם יש חלק קטן כגדול במה שקורה בעיר הזו. גורלה של עיר הבירה המדהימה בעולם נמצא על כתפיכם (ובמקרה הזה- על ידיכם) וזה משפיע עליכם לא פחות מאלה שכן הזיזו את ישבנם לעמדת קלפי הקרובה. אז לקראת השנה הקרובה, כנסו למצעי המפלגות, כאילו היו אלה מנות בתפריט המסעדה האהובה עליכם, ובידקו בדיוק את ההיצע והמרכיבים. בסופו של יום, אתם תיאלצו לחיות עם הבחירה הזו במשך ארבע שנים שלמות, ולא הייתם רוצים שהיא תגרום לכם לקלקול קיבה, נכון?

 

1 תגובה

להשאיר תגובה

*הכנס את הקוד בתמונה כדי לשלוח תגובה