בשנים האחרונות קורה דבר נפלא מתחת לרדאר של כולנו. הנשים החרדיות מתחילות להשמיע קולן. עוד ועוד התאגדויות מדהימות וארגונים מהותיים צצים על פני השטח ומתחילים לטוות את הדרך לתפקידי המפתח בחברה. כן, מי היה מאמין שהנשים ה"מדוכאות", ה"מסכנות", ה"אומללות" (מסומן במרכאות כי אלה לא דעותיי כלל וכלל) ימצאו את קולן ויחליטו לצאת לאור, ויתרה מכך- להופיע באור הזרקורים.

בדצמבר 2014, במסיבת עיתונאים יוצאת דופן, הכריזו מנהיג ש"ס, התנועה הפטריארכלית הנודעת, והרבנית עדינה בר שלום (הבת של המנהיג הרוחני, אבל אישה מדהימה בפני עצמה) על הקמת מועצת הנשים, מועצה מייעצת להנהגת התנועה. "המועצה", כך נכתב, "תעסוק בקידום נשים והעצמתן, על ידי לימודים גבוהים באקדמיה, הרחבת האקדמיה, ושילובן בעמדות ניהול בחברה הישראלית". שלוש שנים אחר כך, כשבאמצע מערכת בחירות נוספת ולאחר סגירת מפעל חייה "המכללה החרדית ירושלים", הודיעה הרבנית כי לא תתמוך בש"ס בבחירות הבאות, ויתרה מכך- היא בעצמה תנסה להיבחר.

קצת לפני ההכרזה על מועצת הנשים המייעצת, בשנת 2012, הקימה אישה אמיצה בשם אסתי שושן ביטון את תנועת לא נבחרות לא בוחרות (היום נקראת "נבחרות"). מדובר בתנועה פמיניסטית חרדית בישראל אשר החלה את פעילותה בדף פייסבוק שהקימה שושן-ביטון. הייתה זו המחאה הראשונה המובהקת על הדרתן של הנשים החרדיות מהמפלגות החרדיות ומהציבוריות החרדית בכלל. הדף קרא לציבור הנשים החרדיות והגברים החרדים להימנע מהצבעה למפלגות שמדירות נשים כגון ש"ס ויהדות התורה.

אין זה מקרי שמעולם לא הייתה חברת כנסת חרדית. בכל פעם שמישהי רק צייצה לעבר עשייה פוליטית היא קיבלה מטר של איומים וגידופים שהחזירו אותה בחזרה אל ה"כלוב". במשך השנים הנשים החרדיות נשארו מחוץ למרחבים הציבוריים והפוליטיים. היה מקובל להניח כי אין זה מרצונן לבקש ייצוג פוליטי נשי, או להיבחר ולייצג את הציבור . אבל לא עוד. כמו בר שלום ושושן-ביטון, נשים רבות מהמגזר החרדי (על רבדיו השונים, ויש לא מעט) הבינו כי קולן לא יישמע לעולם בשיטה הקיימת וכי עליהן לגרום לשינוי.

בשנה האחרונה אני מובילה פורום נשים בשם "מקדמות שוויון מגדרי" שתפקידו שיתוף פעולה בין נשים בתפקידים בכירים בחברה, מחברות כנסת, דרך ממונות קידום מעמד האישה ברשויות המקומיות ועד מנהלות ארגונים להעצמה נשית. הן שם. מסייעות אחת לשנייה. מעלות בעיות ופתרונות ומנסות, בכלים שיש להן, להוביל ולקדם, האחת את רעותה, הלאה ולמעלה. לא מעט חרדיות נמצאות בקבוצה הזו. לכל אחת ואחת יש תפקיד מכריע בשינוי שקורה בחברה.

הן מנסות לסייע לשינוי מצבן של העגונות (שעניינן הוא טור בפני עצמו); הן מקימות תאים חרדים במפלגות הגדולות; הן מקיימות שיחות "סלון" להעצמה נשית דרך רכישת השכלה ומציאת פרנסה ובעיקר- הן מדברות על מה שחורה להן ומפריע להן, ויש  לא מעט מהדרת נשים ועד הטרדות ופגיעות מיניות במגזר. כן, זה לא עובר בשתיקה כפי שנדמה לכם.

אני יודעת שנורא קל לנו להסתכל על החברה במסגרת שניתנה לנו על ידי ההורים, החברים, בעבודה, או אפילו בתקשורת, אבל בשורה התחתונה כולנו בני אדם שמנסים לחיות ולהיות מאושרים. אין גזרה אחת מלמעלה שתכפה עלינו דרך חיים. ואולי עבורן הייתה כזו,  אבל לא עוד. הנשים הללו מנסות להשתלב, להיות חלק מהחברה ולצאת החוצה עם קריאות של כבוד והערכה עצמית, כי הן לא פחות מוכשרות או חכמות וגם- תתפלאו- לא פחות לוחמניות או ארסיות. אומנם הרמב"ם אמר שאין מעמידים אישה למלכות, אבל זה לא מופיע בשום מקום בתלמוד, אז למה שאנחנו נחשוב אחרת?

1 תגובה

להשאיר תגובה

*הכנס את הקוד בתמונה כדי לשלוח תגובה