נדיר מאד לראות אותי, מורן שמואלוף, מקדמת דברים שאני קשורה אליהם. כל הזמן מנסה לקדם אחרים. נכון, אני תמיד נראית, קולי נשמע למרחקים ואני תמיד נוכחת, אבל הקול שלי זועק את האחר, מפרגן לאחר, נותן לאחר. נקודה. כבר כתבתי לא מזמן על נתינה ועל ה"בעיה" הגדולה שלי לעזור תמיד לזולת. לא, אני לא איזה צדיקה או נשמה גדולה, פשוט מסופקת מהמילה "תודה". בחורה מוזרה, אין ספק.

ובכל זאת, הרשו לי לרגע להסיר את מעיל הצנעה ולשים על כתפיי שתי ידיים מפרגנות. בחודשים האחרונים פתחנו קבוצת פייסבוק בשם "70 פנים לישראל". מדובר במיזם של "ישראל שלי" ואוריאל בארי הקורא לישראלים מרחבי הארץ לעלות תמונות המייצגות עבורם את המילה "ישראליות". רצה הגורל ונבחרתי להפיק את הדבר המושלם הזה.

בכל יום ויום עולות עשרות תמונות מאנשים שונים לגמרי, חלקם בכלל אינם צלמים מקצועיים, עם ביטוי שונה להוויה הישראלית כפי שאנחנו מכירים אותה. לאט-לאט זה הכה בי: ישראליות היא לא רק חוויה או לאום של איש כזה או אחר, ישראליות היא רגש. רגש שאליו מתנקזים מאות אלפי זוגות עיניים ולבבות שחושבים על החיים כאן באופן שונה אך דומה.

לכל אדם זה קורה פעם בשנה- יום הזיכרון המתובל ביום העצמאות ממלא את הלב שלנו בתחושות של ציונות, אהבה למולדת. יש שיכנו את זה פשיזם, אנחנו פשוט יודעים שזו אהבה. אהבה שלא נחלקת בין יהודים בלבד, אלא גם בין ערבים, ארמנים, שומרונים, דרוזים, קראים, נוצרים, מוסלמים, שחורים ולבנים שחרטו על ליבם אותות בכחול ולבן.

הצלחנו, בעזרת קריאה נרגשת אחת וקבוצת פייסבוק, פשוטה במהותה ופתוחה לכל, לשחזר עבור תושבי המדינה את התחושה של יום העצמאות בכל יום ויום. מי שייכנס וידלג בין התמונות ירגיש כאילו הוא רוקד הורה כשמפיו נוטפת טחינה וקולות של מטקות (או שש בש) מתקתקים ברקע. לפי כמות הלייקים, התגובות ו"תודה" פשוטה אחת שניפנפה לי בין הפוסטים (וחיממה לי את הלב), הבנתי כי אני לא לבד (כבר אמרתי שהמילה "תודה" מספקת אותי?).

אנחנו נוטים לצרוך חדשות כל יום. חלק עושים את זה במדיה התקשורתית הרחבה והענפה וחלק- דרך הרשתות החברתיות. נותנים לך בחירה אם לכעוס היום על מירי רגב או על גילה אלמגור, אם לצעוד בפתח תקווה או בפתח ביתה של שופטת בית המשפט העליון, אבל דבר אחד די בולט- כשאנחנו רוצים לייצר אחדות אנחנו פשוט מדברים "ישראלית".

אנחנו אוהבים לראות את הדגל שלנו מתנופף מתחת לבמת האירוויזיון. לשמוע שוונדרוומן הישראלית "שלנו" (זה גם ישראלי לנכס מצליחנים אלינו) מדברת על חומוס ושוקולד פרה. לגלות שהספורטאים שלנו מביאים מדליות מתחרויות שונות (כשהניצחון האמיתי הוא, איך לא, בגרמניה ובמדינות ערב). אנחנו נהנים כשחבר'ה שלנו יוצאים באקזיט מטורף. מספרים בגאווה שאתWAZE  המציא ישראלי וכולנו, אבל כולנו, מספרים שהפלאפל הכי טוב נמצא בעיר שלנו. חד משמעית.

אז בפעם הראשונה מזה שנתיים, אני פונה אליכם באופן אישי וקוראת לכם להתחבר. להתחבר לקבוצה. להתחבר לתחושה. להתחבר לרעיון. להתחבר לישראליות. להתחבר לרגש. ואולי, מי יודע, תתאהבו בה מחדש- מזל טוב ישראל!

 

תגובות

comments