האקדמיה הישראלית הלאומית לעיצוב ואומנות 'בצלאל' חנכה את תחילת העבודות על הקמפוס החדש בטקסט יוצא דופן כשגולת הכותרת הייתה נפילת אבני דומינו מרהיבה

האקדמיה 'בצלאל', חנכה לפני כשלושה שבועות את תחילת עבודות הבנייה על הקמפוס החדש שלה בטקס שנערך במגרש הרוסים במרכז ירושלים. בתום עבודות הבנייה, תשוב האקדמיה לקמפוס במרכז העיר, שם הייתה ממוקמת תחילה ברחוב בצלאל ולמעשה רק בתחילת שנות ה-80 עברה להר הצופים בו היא נמצאת היום.

מכיוון שבבצלאל כמו בבצלאל הדברים נעשים בצורה יצירתית ובלתי שגרתית, גם  בטקס הנחת אבן הפינה של הקמפוס חדש, האקדמיה לא אכזבה והשאירה את הנוכחים פעורי פה כשצפו במיצג מרהיב. היוצרים של המיצג קוראים לו "תגובת שרשרת", ובבצלאל מכנים אותו כ-'משהו שעושה משהו'. לא משנה איך קוראים לו, אין ספק שמיצג כזה לא רואים יום ולא כל אחד זוכה לראות, אז עבור מי מכם שלא היה בר מזל וזכה לראות בלייב את המיצג המושקע פרגנו בווידאו.

"הקונספט של מיצג תגובת השרשרת התחיל בשנות ה-50 וה-60, זה דבר שנעשה כבר הרבה שנים בעולם האומנות והוא מאוד מפורסם בעולם הזה", מספר אחד מהיוצרים.

המוח והכישרון שעומדים מאחורי המיזם הם שני מרצים של האקדמיה, פרופסור עידו ברונו ודוב גנשרוא, מעצב בכיר במחלקה לעיצוב תעשייתי, אליהם חברו שלושה בגורים טריים של האקדמיה, בועז מנשרי, עלמה שחם ודניאל נחמיאס.

"פרויקט הגמר שלי קשור לנושא של המיצג, אז המרצים פנו תחילה אלי ואני כינסתי סביבי את הלמה ודניאל, אך שלושתנו היינו באותו לבל ומי שהנחו אותנו בכל תהליך היו המרצים", מספר מנשרי. "כשהתחלנו לבנות את הכל, גיסנו צוות יחסית גדול שרובם או בוגרים או סטודנטים של המחלקה שלנו (עיצוב תעשייתי) ובסך הכל היינו כעשרה אנשים שבנו את המיצג, כשרובם מגיעים מהתחום העיצוב התעשייתי".

מי מימן את המיצג?

"התקציב הוא של 'בצלאל', ההנהלה מאוד פרגנה לנו על ההפקה ובתור סטודנטים ובוגרים קיבלנו גם פרגון על שעות העבודה. בסופו של דבר הסטודנטים שלקחו חלק ביוזמה הם יוצאי 'בצלאל' והאקדמיה שמחה לספק לנו תעסוקה. יש לציין שמחלקת הרכש של 'בצלאל' עזרה בכל מה שהיינו צריכים, אם זה חומרים או כל דבר שנדרש על מנת לקיים את הפרויקט הזה".

מנשרי מספר שהוא ושאר הצוות עמלו במשך חודשיים על המיצג, כששלושה שבועות מתוכם היו מוקדשים לעבודה מעשית. "לפני שהתחלנו לעבוד בפעול על המיצג היו הרבה שעות של תכנון, אם זה הקונספט, המחשבה על מה שנעשה, או איך נבצע את זה בפועל", הוא אומר.

מנשרי (31), סיים השנה את שנתו הרביעית בעיצוב תעשייתי באקדמיה, ובנוסף להיותו בוגר בצלאל הוא לוקח חלק במיזם חדש של בית הספר, בשם 'חממת בוגרים'. במיזם קבוצה של מספר בוגרים טריים שמלמדים בקורסים של המחלקה לעיצוב תעשייתי ובתמורה בית הספר מקציב להם סטודיו לעבודה".

לדבריו הקונספט של המיזם הגיע מפרופסור ברונו שהציע שהמיצג יהיה בעצם תגובת שרשרת כשכל תחנה תייצג מחלקה אחרת של בית הספר. בבצלאל לכל מחלקה יש צבע משלה וכך גם במיצג בכל תחנה שייצגה מחלקה מסוימת הצבע של אותה מחלקה שולב בדרך כזאת או אחרת.

איך המיצג עבד?

"המיצג התחיל בדומינו של ספרים, שסימלו את המחלקה להיסטוריה ותיאוריה, משם זה המשיך למברשות שצבעו דפים בסגול, המחווה הזאת ייצגה את המחלקה לאומנות. לאחר מכן, כד נשבר ויצאו ממנו כדורים כתומים שייצגו את המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית. אחר כך תגובת השרשרת הגיעה לגלגל שניים גדול שהסתובב וצבע את עצמו בכחול וסימל את המחלקה לעיצוב תעשייתי. התחנה הבאה הייתה זיאוטרופ, שם היו קלפים שהסתובבו ועליהם צויר ציור בצבע ירוק שזז כמו באנימציה, הם סימלו את המחלקה לאומנות המסך. לאחר מכן נפלו פחים מלאים בצבע אדום שייצגו את המחלקה לתקשורת חזותית, משם זה עבר למגדל קלפים בצבע צהוב שייצג את המחלקה לאדריכלות. בתחנה הבאה היו צינורות מתכנת ששייכים למחלקה לצורפות ומיד אחר כך היו דגלים ורודים ששייכים למחלקה לאופנה ושניהם ביחד ייצגו את מחלקה, לצורפות ואופנה, שזאת בעצם אותה מחלקה. המחלקה שסיימה את המייצג היינה המחלקה לצילום, בתחנה הזאת הייתה מצלמה פולארויד שבאמת עבדה ויצאה ממנה תמונה. לבסוף כשכל המחלקות צוינו, מנוף שבנינו מעץ הוריד את אבן הפינה".

אבן הפינה שהונחה בסוף המיצג, היא לא סתם אבן שהיוצרים מצאו במקרה באיזה אתר בנייה, אלא בעלת ערך משמעותי ואפילו היסטורי. "אבן הפינה שירדה בסוף המיצג הייתה חלק מהבניין ההיסטורי של בצלאל, הוצאנו אותה מאותו בניין שנמצא ברחוב בצלאל", מספר מנשרי. "באופן סימבולי לקחנו אבן מהבניין הישן כדי שתהווה תשתית לבניין החדש ותהיה שתולה בו".

תגובות

comments