"אני רץ 20 שעות בשבוע,  חי ספורט וחושב שהוא נותן המון כלים להתמודד בחיים ועם הבעיות שיש לנו בארץ, כי בספורט סיבולת יש המון משברים שצריך לעבור אותם, אתה רץ מרחקים מטורפים  ולומד להתמודד".

חוסר זמן או קושי אלו תירוצים שבכלל לא מתקבלים אצל אבי פרידריך הירושלמי, נשוי ואב ל-3 שעובד בהיי טק,  אבל רק לפני 4 שנים הוא שקל 107 קילו שהתפרשו על גובה של175 וחסר כל קשר לספורט. "לא הייתי שמן אלא 'דובון', היינו צעירים אני ואשתי, רדפנו אחרי החיים בעצבים ובלחץ ומזה אכלתי והגעתי למשקל הזה. אני אוהב לחם, את כל סוגי הלחם, בעיקר עם חומוס, משוגע על זה ".

ואז קרו שני דברים משמעותיים בחייו : בנו איתי, שהיה אז בן 12 ביקש מאביו שישתתפו יחד  במקצה משפחות במרתון ירושלים , סיפור של 4 ק"מ שאז היה קשה משהו למי שהיום 'חוגג' על טריאתלונים של מאות ק"מ , הם בכל זאת ניסו ופרידריך 'ראה כוכבים' כהגדרתו אחרי ק"מ אחד. באותה תקופה גם אביו של פרידריך חטף התקף לב חזק מאוד ועבר ניתוח לב פתוח שנמשך 18 שעות, וזה גרם לו לחשוב. הוא החל מיד בדיאטה רצינית אם לא קיצונית שמבוססת על ירקות בלבד ובלי שום פעילות גופנית.

"הורדתי מהתפריט שלי את הכל, אכלתי רק סלטים וסתמתי את הפה. כן, הייתי עצבני בהתחלה ואני לא אומר שזה בריא אבל לא התיעצתי עם אף אחד ומהר מאוד ראיתי תוצאות, הקיבה התחילה להסתדר  והורדתי 40 קילו, הרבה עצבים ולא קל אבל המשכתי עד שהבנתי שאי אפשר להמשיך לרדת כך במשקל כי זה מתחיל להיות מסוכן. במקביל התחלתי לעשות הליכות, פעמיים בשבוע בגן סאקר".

כעבור שלושה שבועות חבר הזמין אותו לרוץ את מירוץ night run בירושלים שאורך 10 ק”מ והוא איכשהוא שרד זאת, כעבור חודש הצליח גם לרוץ חצי מרתון של 21 ק"מ בעמק המעיינות "חצי הלכתי וחצי רצתי, אבל הצלחתי לסיים", הוא צוחק.

בהמשך, חבר טוב שלו,  בעל חנות לאופניים הביא לפרידריך אופני כביש פשוטים והוא החל לרכב קצת, החליט להירשם למירוץ Gran Fondo Arad-Dead sea שהתקיים ב-2014 , הצליח לסיים 120 ק"מ מתוך 155 הק"מ של המסלול והיו צריכים לאסוף אותו, כי הוא נותר אחרון במסלול. משם הוא כבר גילה את עולם הטריאתלונים , רכב על אופניים וגם רץ והחל להתאמן לתחרות איש הברזל. לפני כשנתיים עשה את תחרון האיירון מן הראשונה שלו וגמע 4 ק"מ בשחיה, 180 ק"מ ברכיבה על אופניים ו-42 ק"מ בריצה.

– זה לא קצת קיצוני?

"אמרו לך שאת הולכת לדבר עם מישהו שהוא חולה נפש? זו התמכרות לכל דבר. לא אמרתי שזה בריא…אבל מכל ההתמכרויות זו הכי טובה לדעתי".

– מה תגיד לאלו שטוענים שאין להם זמן להתעמל, אפילו פעמיים בשבוע?

"אין כזה דבר, לא קיים המושג של 'אין זמן'. אני מתאמן 20 שעות בשבוע. קם כל בוקר ב-3 וחצי או 4 לפנות בוקר להתאמן , אחרי זה כמה שעות מטפל בילדים בבוקר כי אשתי יוצאת מוקדם , הולך לעבודה, לפעמים גם מתאמן אחרי העבודה ואני גם ישן מספיק . הספורט זה דרך חיים שלי, אני מאמין בזה. לא יוצא לקולנוע או מסעדות עם אשתי, אנחנו לא רואים טלוויזיה. אני עובד במקום עבודה מסודר אבל זה צורך כדי להביא כסף הביתה זה לא האישיו בחיים."

תמונה של אבי פרידריך

 

– ואתה לא הרץ  היחיד…מרוצים הפכו לטרנד חזק  

"נכון. פיזית אנחנו נמצאים שם אבל כל התחרויות הם מאוד מאוד בראש. אם זה מסוכן? כן ולא, נזהרים לא להיפצע, הולכים לבדיקות. זה ספורט סיבולת. ואגב לרוץ 2 ק"מ במהירות מטורפת אני לא מסוגל, אלא יותר בתחרויות לטווח ארוך".

באוקטובר 2015 הוא עשה את האולטרה מרתון הראשון שלו והקיף ב-12 שעות  100 מתוך 150 ק"מ של התחרות, בינואר 2016 שוב עשה את תחרות איש הברזל בצורה מלאה. השנה, בנובמבר האחרון עשה את תחרות הטריאתלון הארוכה ביותר בעולם, שנמשכה שלושה ימים של 10 ק"מ שחיה בכינרת, רכיבה של 420 ק"מ וריצה של 85 ק"מ. בנו  איתי , היום בן 16.5 החליט לפני חצי שנה שהוא גם רוצה "לעשות את כל הדברים המשוגעים האלה" ובישראמן האחרון הם רצו שלשה משפחתית, הוא בנו ואשתו, כשאיתי  זכה במקום השלישי.

כעת, אבי ובנו איתי ישתתפו ביחד גם במירוץ Gran Fondo Arad-Dead sea ואיתי יהיה שם הרוכב הצעיר ביותר, והם ירוצו ביחד את כל אורך המסלול, 155 ק"מ אנחנו עושים ביחד".

מירוץ גראנד פונדו יערך זו השנה החמישית בין ה-2 ל-4 למרץ והוא נחשב למרוץ הדגל הבינ"ל לרוכבי אופני כביש באזור ערד-ים המלח. עתידים לקחת בו חלק במרוץ מאות רוכבי כביש ישראלים לצד רוכבי כביש מקצועיים מאירופה ומארה"ב, עם צפי למעל אלף רוכבים. האירוע מאורגן על-ידי אנשי מקצוע מובילים בתחום, ומתקיים בשיתוף פעולה מלא בין חברת Gran Fondo ישראל, משרד התיירות, מועצה אזורית תמר, עיריית ערד, משרד התיירות ואיגוד האופניים בישראל. זהו מרוץ תחרותי באורך 155 ק"מ, מתוכם 125 ק"מ במדידת זמן. המסלול כולל 1,873 מטרים של טיפוס ומשלב את הנופים פראיים של מעלה עקרבים וצומת חתרורים.

אבי, מה הספורט עשה לך ?

"זה שינה לי את כל החיים, אני מתאמן הרבה. כל המשפחה שלי בספורט, שינינו את כל אורח החיים. הכל מסביב לספורט , לא הכרחנו את הילדים זה בא מהם גם הבן האמצעי שלי בעניין. אנחנו מחכים לתחרות גראן פונדו שאני לא רואה אותה  כתחרות אלא כאירוע .  זה חלום הכי גדול להתאמן עם האישה או הבן, שווה יותר מניצחון או כל דבר אחר.”

היום אגב הוא ממש לא זקוק לדיאטה. “אני אוכל כמויות  מטורפות לא של אדם רגיל כי אני שורף הרבה וגם אני טבעוני מתוך אידאולוגיה”.

 

תגובות

comments